למה צריך לדאוג לפנסיה?

קרן פנסיה היא תוכנית חסכון במסגרת הביטוח פנסיוני, המבטיחה לעובד שכיר ולעובד עצמאי תשלום חודשי לכל ימי חייו עם פרישתו מעבודה בהגיעו לגיל פרישה וכן במקרה של נכות ופנסיה לשאירים (במקרה של מות העובד).

קרן הפנסיה נועדה להעניק ביטחון כלכלי לאדם המתפרנס מעבודתו, באמצעות הבטחת הכנסה שוטפת גם במצבים שבהם אינו מסוגל לעבוד ומבוססת על תשלומים חודשיים של העובד ומעבידו. גם עובד עצמאי יכול להפריש לקרן פנסיה על מנת לזכות בביטוח פנסיוני.

קרן פנסיה היא סוג של קופת גמל, ומבחינה משפטית היא מאגר נכסים המוחזק בנאמנות על ידי חברה מנהלת (הנאמן) לטובת עמיתים (הנהנים).

בישראל ישנם שני סוגי פנסיה עיקריים:

1. פנסיה תקציבית: בסוג זה של פנסיה העובדים אינם נדרשים להפריש ממשכורתם סכומים לצורך תשלומי פנסיה עתידיים וכל עול הפנסיה, למעט דמי ניהול סמליים המשולמים על ידי העובדים, או על ידי המעביד (ממשלת ישראל על שלוחותיה). הפנסיה ממומנת בהתאם לכללים שנקבעו בחוק שירות המדינה (גמלאות)‏, מתקציב המדינה.
2. פנסיה צוברת: המעביד והעובד מפרישים סכומי כסף הנגזרים מגובה שכרו של העובד לאחת מקרנות הפנסיה. שכן אז, אחריות תשלום הפנסיה איננה על המעביד, אלא ממומנת מהחסכון הפנסיוני (קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים).

המצבים אותם מכסה קרן פנסיה הם:

זקנה - בדרך כלל, גיל הזכאות לפנסיית זקנה הוא גיל הפרישה. עם זאת, בתוכניות פנסיה שונות (פרטיות, ציבוריות וממשלתיות) ניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה הכלל ארצי או גילי פרישה מיוחדים למקצועות שונים. על פי תקנות קופות גמל ניתן לשלם פנסיית זקנה (לגבר ולאשה) החל מגיל 60.

מוות - במקרה של מות העובד או הפנסיונר משולמת פנסיית שאירים לשאיריו. בחלק מקרנות הפנסיה זהו מסלול אופציונלי, כך שהמבוטח יכול שלא לכלול אותו בתוכנית הפנסיה שלו, או להגדיר במדויק מי השאירים הנהנים. בקרנות אחרות זהו מסלול בסיסי, שבו השאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר (עד הגיעם לגיל מסוים, 18 או 21 או אף לכל החיים אצל יתומים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם) וכן שאירים אחרים התלויים בנפטר כמוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה.

נכות - ביטוח נכות (או ביטוח מפני אובדן כושר עבודה) מבטיח קצבה חודשית המשולמת במקרה של פגיעה ממושכת בכושר ההשתכרות של העובד, עקב מחלה, תאונה וכדומה. הכיסוי הקיים במסגרת קרן הפנסיה מצומצם יותר מהכיסוי בפוליסות אובדן כושר עבודה שמציעות חברות הביטוח, ואינה כוללת כיסוי לעיסוק הספציפי של המבוטח טרם הפגיעה, אלא רק לחוסר יכולת לעסוק במקצוע כלשהו המתאים להשכלתו וניסיונו של המבוטח.

החל מ-1 בינואר 2008, חלה חובת ביטוח פנסיונית כללית בישראל, מכוח צו הרחבה‏.

הפרשת פנסיית חובה חלה על כל עובד מגיל 21 לגבר ו- 20 לאישה ועד לגיל פרישת חובה.

במקרה של עובד שאין לו ביטוח פנסיוני, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות לאחר השלמת שישה חודשי עבודה רצופים. לעומת זאת, עובד שיש לו תכנית קיימת זכאי להיות מבוטח מהיום הראשון במקום העבודה, ביצוע ההפרשות יבוצע לאחר שלושה חודשי עבודה, רטרואקטיבית למועד תחילת עבודתו או בתום שנת המס (המוקדם מביניהם).

החוק מתיר למעביד להפריש עד 7.5% ממשכורת העובד, בנוסף ל-8.33% כפיצויים, ולעובד עד 7% ממשכורתו. החיסכון הפנסיוני שנצבר, הוא למעשה שילוב של הכספים אותם מעבירים העובד והמעביד, כאשר בדרך כלל מדובר על כ-6% מהמשכורת כתגמולים, 8.33% כפיצויים שאותם מפריש המעביד, וכ-5.5% שאותם מפריש העובד.

בקרנות הפנסיה המקיפות החדשות דמי הניהול המקסימליים המותרים לגבייה עומדים על 6% מהפרמיה - כלןמר מסך ההפרשות שמעביר החוסך בשנה (הכוללות את השתתפות המעביד והעובד), ועד 0.5% מהצבירה הכוללת. כלומר, 0.5% לשנה מהסכום הכולל שעומד על שמו של החוסך אצל הגוף המנהל. הממוצע בפועל בשוק כולו עמד בשנת 2013 על רמה של 0.3% מהצבירה ו-3.6% מהפרמיה השוטפת.